אמו של הבמאי סילבן ביגלאייזן היא בת ,95 אך בתוך ראשה היא עדיין בת עשרים - צוחקת, מעשנת,
שרה ומנשקת. היא מרותקת למיטה, והוא מבלה לצדה שעות של קרבה, הנעות בין צלילות מוחלטת
ודעתנית לבין רגעים של אובדן זיכרון, שבהם היא משתמשת בשפה אחרת: שפת הליטוף. סרט שופע
הומור, שמחה ואופטימיות, גם כשהוא נוגע באפשרות הפרידה הקרובה. "אני תמיד נלחמת", אומרת
האם. "תמיד יש משהו ששווה בעבורו להחזיק מעמד".